hipnosys memory, Psychology, College Term Papers.com


		Data Bases
		• Custom Term Papers • Free Term Papers • Free Research Papers • Free Essays • Free Book Reports • Plagiarism?

		Links
		• Top 100 Term Paper Sites • Top 25 Essay Sites • Top 50 Essay Sites • Search 97,000 Papers @ DirectEssays.com • Search 101,000 Papers @ ExampleEssays.com • Search 90,000 Papers @ MegaEssays.com

		Free Essays
		• Term Paper Sites • Chuck III's Free Essays • Free College Essays • TermPaperSites.com • My Term Papers • Get Free Essays • Essay World • Planet Papers

Search Lots of Essays

Back to Subjects - Psychology

hipnosys memory

hipnosys memory השימוש בהיפנוזה הוא אחד הנושאים המרכזיים בכל הקשור בזיכרון מוטעה (false memory), והחזרת זיכרון אבוד. סקירה זו תראה שכאשר משתמשים בהיפנוזה כמכשיר להשבת זיכרון אבוד, האינפורמציה אשר מתקבלת צריכה להיות מוטלת בספק. איכות הזיכרון עלולה להשתנות בצורה מהותית לפי טבע האינפורמציה אותה מנסים להשיג, לפי האדם ממנו מנסים להשיג את האינפורמציה ועוד. הנושא עלה לעתים קרובות גם כנושא חוקי (כגון, המהימנות של עדות שנלקחה בזמן או אחרי היפנוזה), וגם כנושא חברתי (כגון, השימוש בהיפנוזה לשם השבת זיכרון כדי לבסס הוכחה להתעללות). נכון לגמרי שנבדקים תחת היפנוזה לעתים קרובות זוכרים אירועים שנשכחו מהעבר. לעומת זאת, גם נכון הדבר שאנשים תחת היפנוזה "נזכרים" בצורה מוחלטת וחיה בדברים אשר מעולם לא קרו. קהילת הפסיכולוגים עדיין נמצאת בקונפליקט גדול בכל הקשור לשימוש בהיפנוזה. כפי שתראה הסקירה, הממצאים מראים שההיפנוזה ככלי להחזרת זיכרון הוא כלי שביר מאוד, ולכך יש משקל כבד וסיכונים גדולים לשימוש בו. בין הסיכונים נמצאות בעיות אתיות, בעיות חוקיות ובעיות חברתיות. פסיכולוגים ואנשי חוק הנעזרים בהיפנוזה בעבודתם חייבים לעשות זאת בזהירות המירבית. היפנוזה והשבת זיכרון אבוד הגידול המהיר של ההתענינות ביכולת השפעת ההיפנוזה על הזיכרון, הוליד כמות משמעותית של מחקרים בשנים האחרונות. כבר מההתחלה, היפנוזה הייתה מקור למחלוקות והולידה מס' רב של מיתוסים. לעומת זאת יש הסכמה כללית על דבר אחד, שזיכרונות אשר מאוחזרים ע"י היפנוזה הם בעצם לעתים קרובות ערבוביה של הזיות ואמת. חלק גדול של מחקרים מצביע על כך שהיפנוזה אינה מגבירה זיכרון מדויק, אלא מגבירה את המוכנות של האדם לדווח על זכרונות מפוקפקים בשכנוע עצמי גדול. יתר על כן, למהופנט יש נטייה מובהקת לשוחח על אותם הדברים, אודותם יש לו מעט מאוד זיכרון אם בכלל. המהופנט נוטה לעוות זכרונות כך שיתאימו לאמונותיו ולפנטזיות שלו. שאלות מנחות שנשאל המהופנט ע"י המהפנט הופכות לרמזים לזכרונות עובדתיים (Hypnosis qustions & answers, 1986). אף מחקר ניסויי לא סיפק הוכחה שהיפנוזה עוזרת לשחרר זכרונות אמיתיים. לעומת זאת, קשה להתעלם ממספרם הרב של הסיפורים והדיווחים המהללים ומשבחים את עוצמתה של ההיפנוזה בשיפור הזיכרון. יכול להיות אם כן שהיפנוזה מגבירה הן את הזיכרון והן את הפנטזיות. תוצאות מחקרים מסוימים מראות, בניגוד לכך, כי היפנוזה לא רק שאינה משפרת את הזיכרון האמיתי, אלא אף, ע"י הטיה ללא יודעין של המהפנט, מגבירה את הזכרון של מאורעות שלעולם לא קרו. אחת הסיבות לכך שזכרונות הממוחזרים ע"י היפנוזה מושמים בסימן שאלה היא עצם התהליך בו האדם, ברגע שהוא מסכים להיות המהופנט, מסכים בעצם לפעול לפי הנחיות המהפנט, ולהיות מושפע לגמרי על ידו. כדי לדעת האם דבריו של הנבדק אכן אמינים, יש צורך בהכרות מוחלטת עם הנבדק או להוכחה מוצקת לאי דיוקם. Loftus טענה, כי אפילו המהפנט המתוחכם ביותר, לא יכול להבדיל בין דיווח של זיכרון אמיתי לפסאודו זיכרון. אדם הנמצא במצב של היפנוזה בו הוא חשוף לגמרי להשפעת המהפנט, שזיכרון כוזב מושתל במוחו, הזיכרון עלול להפוך אמיתי לגמרי לגבי המהופנט. ניסיון להבחין, ע"י מכונת אמת, בין זיכרון אמיתי לזיכרון שתול, נכשל. חוקרים כבר הבינו מזמן כי זיכרונות מלאכותיים יכולים להישתל במהלך היפנוזה. ב – 1891, Bernheim רמז לנבדק שהיה תחת היפנוזה, כי שנתו הופרעה בלילה הקודם ע"י שכן שהשתעל, שר ואז פתח את חלונו. לאחר שהתעורר, הנבדק סיפר בהרחבה על אותו אירוע כוזב ואפילו הוסיף כיצד מישהו אחר אמר לשכן לסגור את החלון. Bernheim סיפר אז לנבדק שהאירוע לעולם לא קרה ושהוא רק חלם אותו. הנבדק טען בכעס כי לא חלם אלא שהוא היה ער לגמרי. אגנוזיה ע"י היפנוזה שיכחה שלאחר ההיפנוזה מפורשת הכי טוב כהפרעה בזיכרון אפיזודי, כלומר, ביכולת הנבדק לזכור מאורעות ונסיונות מסוימים. לעומת זאת, יש לציין שישנן עובדות לכך שרמזים היפנוטיים מסוגלים לייצר הפרעות גם בזיכרון סמנטי, כלומר, ביכולת הנבדק לזכור ידע כללי, חסר הקשר על העולם. למשל, Evans (1972) הורה לנבדקים שהספרה 6 תיעלם ממערכת המספרים שלהם. כאשר נתבקשו לספור מ 1 עד 10, נבדקים רבים דלגו על הספרה 6, ונתקלו בקשיים רבים כשנתבקשו לבצע פעולות חיבור כשהספרה האמורה הוכללה בבעיה, בפעולת ביניים, או בפיתרון. באותו אופן, Spanos, Radtke, ו Dubreuil (1982) לימדו נבדקים רשימה של מילים, ואז הורו להם שלאחר ההיפנוזה הם לא יהיו מסוגלים לחשוב עליהם בכל צורה שהיא. בניגוד לנבדקים שקיבלו הוראת שיכחה, אשר הציגו את תופעת התפעול (priming effect) שנצפתה ע"י Kihlstrom (1980), נבדקים אלה לא הראו כל תפעול – למרות שהם עדיין היו מסוגלים להשתמש ברשימת המילים כתשובות במבחן של אסוציאציה חופשית. שני הניסויים מרמזים על סוג של שיכחה המוצג ע"י היפנוזה, כלומר, קושי בהשגת גישה למידע מושגי, כללי ומחוסר הקשר. שיפור הזיכרון ע"י היפנוזה חלק גדול במחקר על היפנוזה מתרכז בהשפעות השליליות על המודעות, כלומר, כיצד נבדקים תחת היפנוזה יכולים להיכשל בזכירת מאורעות שהם אמורים לזכור בצורה מושלמת, נכשלים להרגיש גירוי של כאב, או נכשלים לראות ולשמוע אירועים שהם נראים ונשמעים בצורה ברורה בסביבת הגירוי. לעומת זאת, חלק מרכזי נוסף במחקר הוא על שיפור יכולות הנבדק (Kihlstrom &Eich, 1994). צד זה של המחקר מרוכז ברובו בהתמחות מעבדתית כך שפסיכולוגים ניסו להעזר בהיפנוזה לחזק יכולות שרירים וכוח סבל, יכולות למידה, וזיכרון. במיוחד, היפנוזה שומשה ע"י חוקרים משטרתיים להגביר זיכרון אצל עדים וקורבנות של פשעים, וע"י פסיכותרפיסטים, להעלות מהקבר זיכרונות של ילדות, התעללות מינית, וטראומות. אין ויכוח בקשר לעובדה שנבדקים אשר מקבלים הוראות תחת היפנוזה להגברת הזיכרון, בד"כ נמצאים תחת הרושם שהיכולת שלהם לזכור גדולה יותר מאשר כרגיל. השאלה היא האם הרושם הזה הוא אמיתי או שגוי. ובכן, נראה שרושם זה הוא שגוי. למרות שישנן אנקדוטות של סיפורים מדהימים אשר בוצעו ע"י נבדקים תחת היפנוזה, מחקרי מעבדה תחת פיקוח מצביעים שהיפנוזה אינה יכולה להגביר ביצוע, אפילו בין אלו היכולים להגיע לרמה של היפנוזה (Kihlstrom & Barnhardt, 1993; Kihlstrom & Eich, 1994). עובדה זו נכונה גם בהקשר של זיכרון, אין כל הוכחה שהיפנוזה מגבירה זיכרון מדויק. לדוגמא, Register ו Kihlstrom (1987) בקשו מנבדקים ללמוד מערכת של תמונות במצב עירות נורמלי. בהמשך למבחן ראשוני של זיכרון חופשי, הם הופנטו, קיבלו רמזים לשיפור הזיכרון, ונבחנו שוב. הנבדקים השלימו מבחן שלישי לאחר שההיפנוזה הסתימה. כמו תוצאות שהתקבלו ע"י Erdelyi ואחרים (Erdelyi, 1984; Kihlstrom & Barnhardt, 1993), זיכרון של התמונות השתפר לאורך שלושת המבחנים – תופעה הידועה כ – hypermnesia (זיכרון יתר). בכל אופן, גודל השפעת זיכרון היתר לא יוחסה לדרגת ההיפנוזה של הנבדקים. רמת זיכרון היתר של הנבדקים אשר אינם רגישים להיפנוזה (אשר לצורך העניין לא היו מהופנטים כלל וכלל) היתה באותה המידה כמו זאת של אלו הרגישים מאוד להיפנוזה (אשר היו אמורים להרויח הכי הרבה מהרמזים). לכן, בעוד שרמה מסוימת של זיכרון יתר אכן קורית במצב עירות נורמלי, במיוחד תחת תנאים בהם הפריטים עובדו בכוונה בזמן הקידוד (Kihlstrom & Barnhardt, 1993), היפנוזה לא תורמת דבר להגברת תהליך זה. מה הנראה שהיפנוזה כן מגבירה הוא הגברה של הזיכרון השגוי (false recollection). למשל, Dywan (1988) ניהל מבחנים של זיהוי במצבים של תחת ולא תחת היפנוזה, וגילה שהיפנוזה הגבירה את התדירות של זכרונות שגויים, אך לא של זכרונות אמת. יתר על כן, במחקר שנערך ע"י Whitehous ועמיתיו (Whitehouse, Dinges, Orne, & Orne, 1988) נמצא כי היפנוזה הגבירה את רמת הביטחון אשר הוצמד לפריטים שנזכרו ע"י הנבדקים, ללא הגברת הדיוק בזיכרון עצמו. בניסוי שנערך ע"י Laurence ו – Perry ב – 1983, נבדקים שהיו תחת היפנוזה נתבקשו לשחזר לילה מסוים מהשבוע הקודם. במהלך הניסוי הזה, הם נשאלו האם הם התעוררו ע"י רעש חזק. רובם קיבלו את הרמז ותיארו את ההפרעה לפרטי פרטים. לאחר שהתעוררו מההיפנוזה, רובם המשיכו להביע אמונה ששמעו רעש. אפילו לאחר שנאמר להם שהאירוע הושתל אצלם ע"י המהפנט הם התעקשו ביתר ביטחון כי האירוע אכן קרה וכי הם אכן התעוררו בגלל הרעש. נראה אם כן שרמזים תחת היפנוזה מערבים מה שנקרא “believed-in imaginings” – עיוות בשיכנוע סובייקטיבי בתפיסת המציאות. נסיגת גיל היפנוטית עוד תופעה המתקשרת למושג “believed-in imaginings” היא זאת של נסיגת גיל ע"י ההיפנוזה. בתופעה זו, נרמז לנבדקים אשר נמצאים תחת היפנוזה כי הם חוזרים אחורה בזמן, וכי הם יחיו מחדש ניסיון אשר קרה להם בזמן מסוים ובמקום מסוים בעבר. התוצאה יכולה להיות שיכנוע סובייקטיבי של חזרה לילדות ותוך כדי כך, הצגה משכנעת של התנהגות ילדותית. גם כאן, יש להבחין בין החוויה הדמיונית שנבנתה ע"י רמזי המהפנט והדבר האמיתי. נבדקים שנסגו בגילם יכולים להאמין באמת שהם שוב ילדים, ויכולים להתנהג בצורה ילדותית, אך הם אינם מתכווצים בכיסא. במשך תקופה ארוכה הייתה התעניינות במה שקורה פסיכולוגית למבוגרים אשר נסוגו בגילם לילדות. באיזו מידה הם חוזרים למאפייני מצב מנטליים של הילדות, או במילים אחרות, מה, אם משהו בכלל, נסוג בנסיגת גיל היפנותית?. ישנם לפחות שלוש עובדות שונות בקשר לנסיגת גיל אשר מעלות שאלות של היפנוזה וזיכרון (Kihlstrom & Barnhardt, 1993). השאלה הראשונה היא – הסרה: באיזו מידה אדם שנסוג בגילו מאבד גישה לידע והיקף היכולות האישיות של גילו הכרונולוגי? זוהי למעשה שאלה בנושא של שכחה. שאלת ההסרה מזווגת בכלליות לשאלת ההחזרה: באיזו מידה אדם שנסוג בגילו חוזר ליכולת קוגניטיבית ואמוציונאלית ילדותית? הסרה והחזרה הם מעניינם הרב של פסיכולוגים של ההתפתחות. למשל, מה קורה למחשבה האופרציונאלית כאשר ילד עובר משלב אחד לאחר? אם היתה קיימת האפשרות להחזיר אדם, פסיכולוגית, למצב התפתחותי קודם, יכולנו לדעת אולי כי סגנונות חשיבה בשלבים שונים שמורים במוח. כמובן שממצאים כאלו היו הופכים את המחקר ההתפתחותי לקל הרבה יותר. בנסיונות מעבדה להחזיר אנשים לגיל צעיר יותר בעזרת היפנוזה, הצליחו החוקרים לגרום למבוגרים להתנהג כמו ילדים, אך מה שראו זו בנייה דימיונית של הילדות ולא חזרה לדבר האמיתי. למרות הכישלון בנסיגת הגיל להניב שחזור מהימן של פעולות מנטליות אמיתיות של ילדות, השכנוע הסובייקטיבי של שוב פעם להיות ילד מציע תקווה כלשהי של החיאה מחדש. כלומר, ייתכן שתיאור וראיה עצמית בצורה חיה כילד, משפרת את הגישה לזיכרונות אשר קודדו בזמן הילדות. כרגע, בכל אופן, אין שום הוכחה לרעיון זה. מחקרים ספורים בלבד ניסו לאמת זכרונות שדווחו תוך כדי נבדקים נסוגי גיל. כולם הניבו תוצאות לזכות ההיפנוזה, אך כולם סובלים מבעיות מתודולוגיות אשר גורמות לספק בקשר לתוצאותיהן. ייתכן שישנה מידה כלשהי של הגברת זיכרון כתוצאה מנסיגת גיל ע"י היפנוזה, אך נסיגת גיל היא קודם כל תוצר של הדימיון, וכל זיכרון אמיתי שמתקבל, מבולבל עם כמות גדולה של זיכרון שגוי. היפנוזה במשפט ישנם תומכים של היפנוזה אשר מבקרים מאמרים אשר מתעסקים במחקרים של היפנוזה בתנאי מעבדה באומרם שהתוצאות בתנאים הסטריליים של המעבדה אינן תואמות את אלו של המציאות. לדוגמא, Reiser (1976) אשר תמך בצורה פעילה בשימוש בהיפנוזה ע"י משטרת לוס-אנג'לס, טען שחוקרים אשר השתמשו בהיפנוזה מצאו אותה בד"כ ככלי יעיל. בכל אופן, עדויות מסוג זה אינן מגובות ע"י הוכחות אמפיריות שלמשל, היפנוזה מיצרת יותר זיכרון אמיתי מאשר זיכרון שגוי. Timm (1981) ביים פשע מאורגן לפני כיתה של קורס שוטרים (לאחר שהבטיח קודם שאף אחד מהשוטרים אינו מחזיק בנשק). לאחר התקרית, Timm יידע את הנבדקים על הביום, והזמין אותם להשתתף בניסוי של זיכרון של עדי ראייה. קבוצה אחת של נבדקים קיבלה ראיון משפטי סטנדרטי אשר כלל היפנוזה ורמזים היפנוטיים, נסיגת גיל לזמן האירוע, והעלאה של מאורעות שקרו בדימיון. קבוצה אחרת קיבלה את אותו הראיון ללא ההיפנוזה, והקבוצה השלישית (קבוצת הביקורת) רואינה ללא תהליכים הכוללים רמזים בכלל. התוצאות הראו שלמרות שטכניקות הראיון הניבו עלייה ברמת התשובות הנכונות ביחס לקבוצת הביקורת, בעיקר ע"י הפחתת המקרים של תשובות ה – "אני לא זוכר", ההיפנוזה לא תרמה דבר לתוצאות. במחקר אחר שנעשה ע"י Geiselman, Fisher, MacKinnon, ו Holland (1985), נבדקים מתנדבים צפו בסרטים של אימונים אמיתיים של שוטרים המתארים ריב משפחתי ושודים בבנק, חנות משקאות, ובמחסן. הנבדקים רואיינו לאחר מכן ע"י חוקר משטרתי המאומן בהיפנוזה משפטית ובטכניקה של ראיון קוגניטיבי (לא היפנוטי). בהשוואה לראיון משטרתי סטנדרתי, הראיון הקוגניטיבי העלה את מספר הזכרונות הנכונים, אך כשהיפנוזה התווספה לחבילה, הביצוע דווקא התדרדר מעט. למרות תוצאות שליליות אלו, חוקרי משטרה עדיין פונים להיפנוזה על מנת לשפר את זכרונם של עדים וקורבנות, ולעתים, נראה שהיפנוזה משיגה תוצאות במקומות שטכניקות אחרות נכשלו. למשל, במקרה חטיפה בו נהג אוטובוס, לאחר שהופנט, יכול היה להפיק חמישה מתוך ששת האותיות על לוחית הזיהוי אשר היתה קשורה לפשע. כמובן שבדיווח של מקרה זה לא סופר דבר על זיכרונות שגויים שוודאי היה להם חלק בעדות הנהג. השאלה אם כן, היא לא האם היפנוזה אכן עובדת במטרה של שיפור הזיכרון. בסופו של דבר, כל דבר עובד לפעמים. השאלה היא האם היפנוזה יכולה לעשות זאת בצורה מהימנה. התשובה לכך היא, ככל הנראה, שלילית בצורה מוחלטת. לפני יותר מ 100 שנים, זיגמונד פרויד עשה שימוש בהיפנוזה כדי להפיק זכרונות של טראומות ילדות – שימוש אשר נולד מחדש בזמן האחרון בין תומכים במה שנקרא היום – תרפיה להחיאת זיכרון (recovered memory therapy). תומכים אלו מצליחים להשיג לעיתים רחוקות בלבד, חיזוקים אובייקטיביים לדיווחים שלהם. בהעדר חיזוקים אובייקטיביים מסדרה מייצגת של מקרים, השימוש בהיפנוזה בחידוש זיכרון, חסר כל בסיס מדעי (Erdelyi, 1994; Kihlstrom,1994). למרות שהיפנוזה נראית כלא מסוגלת להגביר זיכרון, רמזים היפנוטיים יכולים לשבש זיכרון בשתי דרכים לפחות. קודם כל, בעזרת רמזים לשיכחון (amnesia) פוסט היפנוטי, היפנוזה יכולה לשבש זיכרון ברור (explicit memory) של אירועים וחוויות שהתרחשו בזמן ההיפנוזה, למרות שכמו בצורות רבות אחרות של שיכחון היא מדלגת על זיכרון מרומז (implicit memory). נראה שהמנגנון לצורת שיכחון זו היא חלוקה של התודעה בצורה כזו שהנבדק אינו מודע לאירועים אשר בדרך כלל היה זוכר אותם. היפנוזה אינה מסוגלת להרחיב את המודעות כדי לאפשר לנבדק לזכור דברים שבדרך אחרת יישארו שכוחים. הקונטקסט החברתי של היפנוזה, כולל הדעות הרווחות (והשגויות) בקשר ליכולת שלה לחזק את רמת הזיכרון (עם או בלי נסיגת גיל), מביאים את הנבדק המהופנט למצב של פגיעות מפני סוגים שונים של עוותים בזיכרון. בגלל שסיכוני העיוות כבדים הרבה יותר מהסיכוי להשגת מידע יעיל, חוקרים משפטיים וקליניים צריכים להימנע משימוש בהיפנוזה כטכניקה להגברת הזיכרון. ביבליוגרפיה Dywan, J. (1988). The imagery factor in hypnotic hypermnesia. International Journal of Clinical & Experimental Hypnosis, 36, 312-326. Erdelyi, M.H. (1984). The recovery of unconscious (inaccessible) memories: Laboratory studies of hypermnesia. In G.H. Bower (Ed.), The psychology of learning and motivation (Vol. 18, pp. 95-127). New York: Academic Press. Evans, F.J. (1972). Posthypnotic amnesia and the temporary disruption of retrieval processes. Paper presented at the annual meeting of the American Psychoogical Association, Honolulu, Hawaii. Geiselman, R.E., Fisher, R.F., MacKinnon, D.P., & Holland,H.L. (1985). Eyewitness memory enhancement in the police interview: Cognitive retrieval mnemonics versus hypnosis. Journal of Applied Psychology, 70, 401-412. Kihlstrom, J.F. (1980). Posthypnotic amnesia for recently learned material: Interactions with “episodic” and “semantic” memory. Cognitive Psychology, 12, 227-251. Kihlstrom, J.F. (1994). Hypnosis, delayed recall and the principles of memory. International Journal of Clinical & Experimental Hypnosis, 42, 337-345. Kihlstrom, J.F., & Barnhardt, T.M. (1993). The self-regulation of memory, for better and for worse, with and without hypnosis. In D.M. Wegner & J.W. Pennebaker (Eds.), Handbook of mental controll (pp.88-125). Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall. Kihlstrom, J.F., & Eich, E. (1994). Altering states of consciousness. In D. Druckman & R.A. Bjork (Eds.), Learning, remembering, and believing: Enhancing performance (pp. 207-248). Washington, D.C.: National Academy Press. Laurence, J.R., & Perry, C. (1983). Hypnotically created memory among highly hypnotizable subjects. Science, 222, 523-523. Loftus, E.F. (1980) Memory. NY: Ardsley House. Spanos, N.P., Radtke, H.L., & Dubreuil, D.L. (1982). Episodic and semantic memory in posthypnotic amnesia: A reevaluation. Journal of Personality & Social Psychology, 43, 565-573. Register, P.A., &Kihlstrom, J.F. (1987). Hypnotic effects on hypermnesia. International Journal of Clinical and Experimental Hypnosis, 35, 155-179. Reiser, M. (1976). Hypnosis as an aid in criminal investigation. Police Chief, 46, 39-40. Timm, H.W., (1981). The effect of forensic hypnosis techniques on eyewitness recall and recognition. Journal of Police Science & Administration, 9, 188-194. Whitehouse, W.G., Dinges, D.F., Orne, E.C., & Orne, M.T. (1988). Hypnotic hypermnesia:Enhanced memory accessibility or report bias? Journal of Abnormal Psyc Bibliography:

Word Count: 2423

DMCA Notifications and Requests